בלדות

בבוקר

הבלדות היו נופלות ומתרסקות

ואחר כך

צריך היה לחבר, שוב,חדשות

עשויות בחלקן מחומריהן

של הקודמות.

קולות הזמרים

צרודים עודם מלָיל

וצליל הכינורות

עוד מהסס אחר שינה

ואף אנחנו רועדים

עם עלעליו של הגרניום

הנחרדים מרוח שחרית

עם הוילון המרקד

צריך מהר לתפוס אותו

לפני ששוב יפיל

את הבלדות

על הרצפה בה משחקים

אורות בבוקר

בפרושֹ

בפרושֹ

השמש נעמד

הביט נכוח

וחייך

ומלחיוֹ צרובת היום

זלג לארץ מטאור

לו אך הייתי אדמה

הייתי מפנה מקום

אך תחת תת

לך מכתש

פתאום הפכתי סנה בוער

אם אור

נגע בנקיקים

צללים לוטפים

במדרונות

בחלונות הזמן איחר

חינם השער עוד נעול

ערב

על פני האור

כתמים כהים

תמונת ערביים נגוסה

סחרחורת של ערווה וחול

במיתרים מתדלדלים

לפסוע ברחוב זמני

לאורך שחק השדרה

בחלונות

מבט אטום

תוקע

טריז בגלגלים

בזגוגיות המכוניות

נשקף

הערב הנעור

אם תתפוס ממלכת

אם תתפוס ממלכת,

שב, עצור מעט.

בין צריחי הגג

הרוח ממהר.

בארמנותיה

יין טוב מוגש,

ובין הנקיקים

צלף יושב מותש;

ליד העקרבים

לאורך הדרכים

בדרך משכנך

שלא ראית עוד

וטרם התחייך

אתה נוגס מפרי

אשר לך הוגש

מיד אלת גיחוך.

חדר ההמתנה

גדול מהסימן

קטן מהעולם

אחות

פרועת שתיקה

גומעת בשקיקה

מיין הארמונות.

אתה הלוא המלך,

לך זכות המתת

ואם תתפוס ממלכת,

שב

ועצור מעט

תפילה

אמרתי

שיר, תפילה

כאב של שחרית

אשמורת אבודה

עונה שנחבאה

מחר

אותו האור

אותה החשיכה

אותו עץ השדה

ישיר את פירותיו

בארץ חרבה

פריחת

נווה – תשוקה

וצער הזהב

בערמות השיר

גם תו בודד

אחד

יאמר את ערגתי

ואם לבך שוקק

אשא יומך איתי