אמא נפלה פעמיים

אמא נפלה פעמיים.

אומרים: "זו גזירה משמים".

פולין עשנה משנאת מלחמה;

מסתירה את תקוות קרני החמה.

עשן משרפות לשמים עולה;

ריח גז מקלחות-הייאוש עוד תולה.

עוד מעט תיחנק ובלי קול היא צורחת.

ופתאום, בלי סימן, והדלת נפתחת.

ושקט נורא, כי כל-כך באיחור,

הגיע גם למקלחות השחרור.

ותקום, ותצא, כי אין להתייאש,

ותהי כמו האוד המוצל מהאש.

אז חנקה צעקה בשערי דל-שפתה,

כי אין עוד פליט מאנשי משפחתה.

אמא אוהבת ואב – רב חשוב,

אחים ואחות הלכו לבלי שוב.

לבד על ספינה שהים מטלטל.

אין אוכל ומים. הגורל מהתל.

ומים, פתאום, אל שפתיה הגיש –

ותדע עמוק בליבה: הוא האיש.

הם בית הקימו; לידה חדשה.

עוברות השנים ובנים יש שלושה.

וכמו לא שבעה את מנת המרורים,

הגיעה מלחמת יום-הכיפורים.

משה, הוא בכורה, נפצע אנושות.

לא תמו, חזרו השנים הקשות.

ובנה השני, ראובן, לא יחזור.

עד כמה האל ממאן לעזור!

ומאז שבשורה על הדלת נקשה,

דבר לעצמה יותר לא ביקשה.

גזרה על עצמה ייסורי תענית.

ביום שנפל היא נפלה בשנית.

וכך מבפנים את עצמה היא אכלה.

אבד הוא לעד ותהי אומללה.

כך נשאה את זכרו, כי נותר בליבה,

וסרטן אכזרי מכרסם בקרבה.

בבוקר יום ו', בחלון מיטתה,

המו היונים כמלוות אותה.

בנשימה אחרונה, חרישית,

אמא נפלה בשלישית.

  

ב-12 באוקטובר 2007, א' מרחשוון, בשנת הששים למדינה, בעוד נר הנשמה לזכר אחי ראובן דולק, נפטר אבא במיטתו, בביתו, באותו יום בשנה בו נפל ראובן.