חסרי מולדת

רק החזה המתכווץ

זוכר את הפרדה

שלא ניתן לה זמן להיחוות

אלא ציון בתעודת הפטירה.

לבד על הרצפה הקרה

אחרי החייאה אבודה מראש

מאובן וסופג את הקור שלה

ואולי היא סופגת מהווייתך.

הו אבא!

מה נשאר שם מכל מכאוביך,

מהדמעות שהגרת כזיעת אוגוסט

בתל אביב שלא מתעכבת להסב ראשה

הרצפה שאימא הבריקה על ארבע

כבר אינה בוהקת

ועיניך איבדו את הניצוץ

אשר פרח לעולמות עליונים.

מה לך איתנו כאן?

הלוא עייפת

ורבים האוהבים, האהובים לך שם

ואנחנו כבר נסתדר.

שלוש שנים בלי השמחה בעיניך

באינך אנו חסרי מולדת

ומחפשים גבולות חדשים מעבר

לאופק הכאב בחזה המתכווץ.