בלדות

בבוקר

הבלדות היו נופלות ומתרסקות

ואחר כך

צריך היה לחבר, שוב,חדשות

עשויות בחלקן מחומריהן

של הקודמות.

קולות הזמרים

צרודים עודם מלָיל

וצליל הכינורות

עוד מהסס אחר שינה

ואף אנחנו רועדים

עם עלעליו של הגרניום

הנחרדים מרוח שחרית

עם הוילון המרקד

צריך מהר לתפוס אותו

לפני ששוב יפיל

את הבלדות

על הרצפה בה משחקים

אורות בבוקר

בפרושֹ

בפרושֹ

השמש נעמד

הביט נכוח

וחייך

ומלחיוֹ צרובת היום

זלג לארץ מטאור

לו אך הייתי אדמה

הייתי מפנה מקום

אך תחת תת

לך מכתש

פתאום הפכתי סנה בוער

אם אור

נגע בנקיקים

צללים לוטפים

במדרונות

בחלונות הזמן איחר

חינם השער עוד נעול

ערב

על פני האור

כתמים כהים

תמונת ערביים נגוסה

סחרחורת של ערווה וחול

במיתרים מתדלדלים

לפסוע ברחוב זמני

לאורך שחק השדרה

בחלונות

מבט אטום

תוקע

טריז בגלגלים

בזגוגיות המכוניות

נשקף

הערב הנעור

אם תתפוס ממלכת

אם תתפוס ממלכת,

שב, עצור מעט.

בין צריחי הגג

הרוח ממהר.

בארמנותיה

יין טוב מוגש,

ובין הנקיקים

צלף יושב מותש;

ליד העקרבים

לאורך הדרכים

בדרך משכנך

שלא ראית עוד

וטרם התחייך

אתה נוגס מפרי

אשר לך הוגש

מיד אלת גיחוך.

חדר ההמתנה

גדול מהסימן

קטן מהעולם

אחות

פרועת שתיקה

גומעת בשקיקה

מיין הארמונות.

אתה הלוא המלך,

לך זכות המתת

ואם תתפוס ממלכת,

שב

ועצור מעט

תפילה

אמרתי

שיר, תפילה

כאב של שחרית

אשמורת אבודה

עונה שנחבאה

מחר

אותו האור

אותה החשיכה

אותו עץ השדה

ישיר את פירותיו

בארץ חרבה

פריחת

נווה – תשוקה

וצער הזהב

בערמות השיר

גם תו בודד

אחד

יאמר את ערגתי

ואם לבך שוקק

אשא יומך איתי

אל מול אגם סליחה

אל מול אגם סליחה

אכרע עלי ברכי

מי זה הניבט

בבואתי המשתקפת

משטה בי

אי אני

האם האמתי בתוך מימיו

ועד מתי אכרע?

אפשר גם לעמוד

אל מול אגם

סליחה

לרחל

ואת שבה בלאט

אל זיכרון נמלט

מערב בחדר דל

נושקת את הרגבים

ומימין אוהבים

ינוחו בלי קול על דל

ואני לבקר חוזר אליך

שוב ערב יומך

הנה שש מעלייך אלוהייך

כי בחרת את שמך

תבורכי את כי  שמך נוחל

אהבה, רחל

אם עוד צר עולמך

כזה של נמלה

כי אז צר לי כפרעוש.

ערה בי את בנומך

טווה לי עלילה

תוסיפי בלב לרעוש

לא לכל ציפור

לא לכל ציפור פרושה התכלת

לעתים שמיה אפורים

אם תגביה עוף; תמצא תוחלת

לא רק בצמרות האמירים

רואה אותך בדעתי

ולפעמים רואה אותך בדעתי
ולפעמים רואה אותך בתוך דמותי
המשתקפת
את מתעטפת
אני אוסף בך רגשות
נוטע גם שעות קשות
כאן אין מקום לחששות
רק לאורן של השמשות

מילים

מילים
כמו משבים קלים בערב קיץ
או טיפות אחרונות של גשם
רמז למשהו שהיה
או להבטחה
שטרם מומשה במלואה
יש עוד משהו עלום מאחורי
המילים

לזכר רחל ואורי

שפתיים חמות על מצח קר

היופי מריח פורמלין

והפרשות

שיד אמונה העלימה

הכינה לקראת הפרידה

עוד כמה רגעים

לפני שמסדרים את הניירת

בירוקרטיה במקום הנושא את שם אביך

וקשישה מונשמת מביטה באימה

חסרת אונים

ממתינה לתורה

מותר לבכות

אסור שיראו

אחרי עשורי התמסרות

מחכה לבן

להפקיד את גורלה בידיו

משנשמט ממנו

מה פתאום לצידה?

חבל על הכסף

כבר לא חבל

אם לא מאוחר מדי

להפקיד גם את גורלו

להתחיל מחדש

עציץ ישן מטפס ומתאקלם

איש ההתקנה כבר הלך

לארוז את הארוחה או כאן?

סתיו מתקרב

לפנות הבוקר קצת קר

רעב לשפתיים חמות

פתאום שמים מחייכים אלי

וכמו אוצר טמון בתוך כלי

ועם הרוח
שפתון מרוח

על חיוכינו בצבעי מילי

השיר הזה הוא בשבילך

אם רק תאבי

השיר הזה הוא בגללך

אם תאהבי

אוסיף לשיר לך

כל עוד יום עולה

את שִמשו תולה

והשמים ממטירים ברכה

וכמו מחושך עין נפקחה

ועם התכלת

הוצתה גחלת

אחרי הלילה שבה הזריחה

יהונתן

מי זה הפוקח את עיניו

מגלה מעט מצחור שיניו

ומתעורר

והיום עולה בנחת

מתגבר

ממזרח השמש מתגלה

בין שלבי התריס מעל השחר היא תולה

מתנה של אור מונחת

יהונתן הוא כבר נעור

והוא בולע את האור

וחיוך נותן ליום חדש

יהונתן יוצא לדהור

במרחבים שטופי האור

וכמו העולם כולו רק לו מוקדש

בחוצות הבוקר מתגלגל

אל הקצב החדש צריך להתרגל

לצחצח השיניים

ולקום

כמה נהדר כל שיבוא

להרים עיתון לאימא ממפתן מבוא

איזה יום מאיר עיניים!

סתם

סתם.

מה זה?

אפשר להחריד את טווסי הבוקר?

צווחות הקורא

בהתיישבות אחרת.

פעם הם שלטו גם כאן:

הצלילים,

הרעשים,

שברי כורכר

וכלניות.

מישהו מתעטש.

אולי זה הכלב?

החתול עוד לא מתמתח

ושיני השום טרם בקעו

מלובן.

אור גנוז

מתפשט

ונדמה כאילו סתם.

לגיטל

אם אלוהים בשמים

לך מצייר עננים

ותפקחי זוג עיניים

נים וכבר לא נים

כמה עזה היא הרוח

כמה הדרך יפה

בדמיונך הפרוע

דמות בענן צופה

עד עננים

רעננים

מבטייך

עוד הם נתלים

והם נופלים

לרגלייך

ואם ברק שוב מבליח

בין כל פילי המרום

נשיקתם אז תצליח

את הדממה לפרום

אז יהדהד ברקיע

קול פגישתם בחיבה

בוקר הרעם יבקיע

וגשם בא

עד עננים

רעננים

מבטייך

עוד הם נתלים

והם נופלים

לרגלייך

אל מלא רחמים

אל מלא רחמים

שמור תחת כנפיך

נשמתו של אהובי

ולעולמים

תמצא מלפניך

חן תפילה מפי אבי

הלילה עובר

כאב בי גובר

ואתה בשמי הנצח

התראה את כאבי

הלילה עובר

רצון בי גובר

לנשק שוב את המצח

ואזעק: אבי אבי

אל מלא רחמים

התמצא מלפניך

חן וחסד תפילתי
אל העולמים

רחבות הן כנפיך

לכסות את יתמותי

משהו שאמרה בתי בקטנותה (בגדולתה)

כשאני עצובה בגלל הכעס אז אני סולחת

ותקווה רועדת ובטוחה בכף ידי מונחת

והשמש מאירה עלי ומחדש זורחת

זו השמש של האהבה כשאני סולחת

הפרפרים שלי בוכים אתי כשאני בוכה

ואני מוצאת בלב סליחה

והם צוחקים איתי כשאני צוחקת

והשמש שלהם מיד דולקת

עמוק בתוך הלב שלי ישנו עוד לב קטן

וגם הוא אוהב לשמוח וגם הוא אוהב שירים

ואני כה נעלבתי מאחי יהונתן

אז אתמול כמעט בכיתי כשבכו הפרפרים

הכל אחד

זה לא הרגע שחלמנו אז

כי החלום הזה מזמן כבר גז

לא השמיים מובילים אותי

זהו רק כוח המשיכה

המתגבר כל כך כשאת איתי

לא מתחשב בחשכה!

אם יש בתכלת עוד מקום אחד

שבו ענן ישוט בחוץ לבד

לבן, בוטח הן הוא לא יפחד

אם בין עקבות הזמן יאבד

ולא אכפת לו אם הוא מיוחד

הרי בסוף הכל אחד